It זוחל בזמנים האקראיים ביותר וכאשר אני הכי פחות מצפה לזה. פלאשבקים שנקלטו בשיר שהאזנתי בו כשהייתי בבול, ריח שמזכיר לי את הבישול של סבתא שאף מסעדה אתיופית באמריקה לא תוכל לשכפל, טעם של טובלרון שמחייה את זיכרו של אבי שחוזר הביתה ממתק טיול לחו"ל ביד. הזיכרונות האלה הם כל מה שנותר לי מהארץ שהולידה אותי. בגיל שבע, הפכתי להיות פליט על ידי ממשלת דרג האתיופית. מיני יציאה מעין-מה שאנו האתיופים מכנים שקט -העבירו אותי ואת משפחתי לארצות הברית. למרות שאני אסיר תודה לאמריקה לנצח, חלק ממני תמיד ירגיש ריק בכל פעם שאני נזכר בילדותי ב "ארץ של 13 חודשי שמש"פעם היה הבית שלי.
תחושת הקינה הזו שאני מרגישה כשאני משקפת בית שנחטף מלבי, אני בטוח שהיא אוניברסלית. אפילו אלה שמעולם לא עזבו את ארץ הולדתם מבינים את ייסורי הזיכרונות המזכירים ימים קודמים. חלק מההתבגרות וההגעה לבגרות היא השינוי שאנו עוברים כאשר תמימות הילדות מוחלפת בידיעה להפוך למבוגרים. אומרים שעם החכמה באה אוי; הניסיון וההבחנה אינם נרכשים מבלי לעבור קושי וכאבים שמגיעים עם הגיל. אלו הן רקמות החיבור השזורות את כל האנושות; אף אחד מאיתנו לא הצליח להימלט מחומרת הכאבים ומהעצבנות הנלווית לעזיבת מקומות מוכרים ושיטוט החוצה אל השממה הלא נודעת. אני בטוח שגם אתה עובר את הרגעים הגחמניים שלך כשאתה זוכר בית שהכרת פעם כילד.
אני כותב את שתי הפסקאות הקודמות כהקדמה למיניהן, כדי להזכיר לכולנו שכולנו מטיילים ובליינים בחיפוש אחר בית. ובכל זאת אני יודע שהכאבים שלי מופחתים מהעובדה שלפחות ידעתי את הבית-אני מכיר את הקרקע שממנה יוצאים השורשים שלי. יש לי מזל בדרך הזו, וכך גם רבים מכם שקוראים את זה, כי אני יכול להצביע על מפה ולומר "כאן נולדו אבותיי". עבור אחרים, המסע כואב הרבה יותר מהעצב המזדמן המזדמן בנפשי כשאני מתגעגע הביתה. עבור עשרות מיליוני "אפרו-אמריקאים" שהם מתים של אבות אבות שנגנבו מארץ ראשיתה של האנושות, שקט אבותיהם סבלו לא הסתיימו באי אליס או בשדות תעופה אלא בשרשראות ודיכוי פראי. השיר של בוב מארלי "לוחמי בופאלו" כשאני כותב מאמר זה משתולל במוחי, במיוחד הפסוק שבו דיבר על מצוקותיהם של מיליונים כששר "נגנב מאפריקה, הובא לאמריקה, נלחם עם ההגעה, נלחם על הישרדות".
מבחינת הסבל האנושי ורוחב העוול בהיקף ההיסטוריה האנושית, שום דבר אינו עולה על המורשת האכזרית של סחר העבדים שכן אנשים מושחתים הפכו את מטרתם לבצע מגו-רצח עם ולהכפיף אינספור מיליונים מיבשת שאנו מכנים אותה כיום כאפריקה . אפילו המילה אפריקה היא צלקת שממשיכה להקריב; אפריקה נקראה פעם אתיופיה לפני Scipio Africanus-שגרם להיטלר להיראות כמו אמא תרזה-שיחרר את השואה המחרידה ביותר ביבשת אתיופיה ודימם את היבשת לשממה של סבל אנושי. "אפריקה" נקראת על מנת לכבד את השטן שהוא סקיפיו; מאז שניצח סקיפיו את חניבעל במלחמות הפוניות השניות, תהלוכה של ניאו-צופים ומתיישבים זדוניים המשיכה במורשת הזוועות כשהן ממשיכות לגנוב עושר ומשאבים מיבשת אתיופיה ומחזירות אורז כצדקה מזויפת.
העבדות הייתה הרחבה של השחיתות של סקיפיו. האשמים היו רבים, זה לא שחור ולבן כמו שחוננו לקבל. מדינות כמו פורטוגל, ספרד, צרפת, בלגיה ובריטניה עשו הון על ידי סחר בבני אדם כאילו החליפו צ'יפס ליד שולחן פוקר. אומות במזרח התיכון ומחוצה לו השתתפו בפועל סוטה זה וכך גם "אפריקאים" שמכרו את אחיהם ואחיותיהם לעבדות למען כסף ואקדחים. נגיף החמדנות וההשמדה הזה התפשט לאמריקה כאשר עשרות מיליוני גברים ונשים מיבשת אתיופיה נחטפו ונאלצו בנקודת אקדח להזיע ולסבול - זה היה דמם שהפך את אמריקה לגדולה. על כל אחד ששרד את ההובלה לאמריקה, רבים נוספים מתו כאשר האוקיינוס האטלנטי (שנקרא פעם גם האוקיינוס האתיופי - ראו מפה למטה) הפך לקברים של מיליונים לא ידועים. אמהות, אבות ותינוקות כאחד הושלכו על גדותיהם כפגרים או בחרו בהלוויה ימית במקום חיי כבלים.
זוועות העבדות לא הסתיימו לאחר הכרזת האמנציפציה של לינקולן; פני הכניעה השתנו מעבדות דה -ג'ורה לשעבוד בפועל. קמפיין טרור שיטתי וממומן על ידי המדינה קבר את בניהם ובנותיהם של עבדים שפעם נכנסו למעגל תמידי של חוסר תקווה ועזרה. שבעה דורות לאחר שהעבד האחרון "שוחרר", מורשת השעבוד והדיכוי ממשיכה לשדוד את המציאות של עשרות מיליוני "אפרו-אמריקאים" עד היום. העוני השודד תקווה בקרב רבים בערים הפנימיות של שיקגו, אטלנטה, גרי, אוקלנד, וושינגטון הבירה ומעבר לו לא התממש רק במקרה, וגם העמידות המתפשטת הניכרת בתוך שטח גדול של הקהילה "השחורה" אינה תוצר לוואי של החלטות גרועות.
אף אחד לא בוחר להיות עני וגם אנשים לא מתעוררים ורוצים להיתקע במצוקה. הנושא איננו בחירה אישית הרבה יותר, אלא שהוא עיצוב מבני ותוכניות מכוונות להשאיר אנשים שקועים בתלות ובפריקה. מערכת הקפיטליזם המצוי שלנו דורשת מההמונים להיות עניים כדי שלמעטים יהיה הרבה. מערכת הוגנת יותר של שוויון ושוויון אפשרית אך הממשלה הפדרלית שלנו והפלוטוקרטים שהם עונים להם בוחרים במקום מערכת שמעבירה עושר מהרבים לכיסם של מעטים. בתחתית הסולם הזה, ברוב המקרים, נמצאים המוני ה"אפרו-אמריקאים "שנכלאים מאחורי ארבעת חומות העויינות, חוסר התקווה, האלימות והתסכול.
מה שאני כותב על "אפרו-אמריקאים" אינו בלעדי רק לאנשים "שחורים". מה ש"אפרו-אמריקאים "רבים חשו במשך דורות הופך כעת לנורמלי החדש לכולם ללא קשר לתוויות האינסופיות שאנו מוסיפים לעצמנו. מצוקתם של העניים קשורה זה לזה, אנשים "לבנים" באפלצ'יה ובלב הלב עוברים כאבים של צורך לבחור בין לשלם חשבונות אור או לאכול שלוש ארוחות מרובעות ביום באותו אופן שבו "הורים שחורים" צריכים להילחץ כיצד להאכיל. את ילדיהם ושומרים על קורת גג. למרות שכאבים היסטוריים ממשיכים להשתמש בפיצול העם, האמת היא שבזמן שאנשים "שחורים" נלקחו ונאלצו לעבוד בקצה שוט, המוני האנשים ה"לבנים "סבלו מחוסר ביטחון כלכלי ועבדו. כמשרתים מוגבלים. מרטין לותר קינג ג'וניור נרצח כיוון שניסה לאחד את ילדי העבדים "השחורים" עם ילדיהם של משרתים "לבנים", זו החוצפה שלו לעמוד על צדק אוניברסלי הוביל למותו.
ישנו משותף של כאב בין כולנו. אף שלעולם אינני יכול לדמיין את זוועות העבדות וגם אינני יכול להעלות על הדעת את מה ש"אפרו-אמריקאים "סובלים כשהם מנסים להירפא מצלקות הגזענות הממסדית שהדחיקה וממשיכה לדכא את תקוותיהם של רבים, אך בכל זאת אני יכולה להזדהות עם כאב הוא כאב ללא קשר למקור הייסורים. יציאת 700 השנים תסתיים רק כאשר אנו כעם מתאחדים ונשפוך את התוויות והמבנים השנואים שהוטלו עלינו. האפריקאי כבר לא וכבר לא אתייחס לאחי ואחיותי מהיבשת שפעם הייתה ביתי כשחורה. עכשיו אני קורא לך אתיופי בדיוק כמוני. כולנו בני אדם ואנו יכולים להתגבר רק על מערכת זו של עוול עולמי כאשר אנו מפסיקים את המונופול על הכאבים ובמקום זאת מבינים את המאבקים המשותפים שלנו ואת תקוותינו הקשורות זו בזו. #סעד הקלק לציוץ
"היכן שהצדק נשלל, היכן שהעוני נאכף, היכן הבורות שוררת, ושם כל מעמד אחד מרגיש שהחברה היא קונספירציה מאורגנת לדכא אותם, לשדוד ולהשפיל אותם, לא אנשים ולא רכוש יהיו בטוחים." ~ פרדריק דאגלס
אם הערכת את המאמר הזה ומאמינה בהעצמת עיתונאים עצמאיים באמת שיכולים לדון בנושאים כבדי משקל אלה המפצלים את החברה ולחשוף את השקרים המאורגנים של החוכמה המקובלת, שקול לתרום בשמי ולהעצים את עבודתי.
כפי שנדון ב הצהרת כוונות, אנו נחושים להחזיר את העיתונאות מציפורני התאגיד. ככזה, אנו מונעים ומונעים אך ורק על ידי אדיבות ותמיכה של הקוראים שלנו. 100% מהכנסות התרומות למחבר הנמצא בתחתית כל מאמר יועברו לכותב המאמר. לחץ על הכפתור למעלה כדי לתרום כפי שאתה יכול. תודה על המשך התמיכה שלך.
- #Guzo2Healing: תזכיר למרי שהייתה האהבה הגדולה מכולם - דצמבר 7, 2021
- שְׁבִירָה! מתקשר 9-11 כדי להציל את ארה"ב מפנטגון השטן, מגדלי התאומים של בבל והכרזה השטנית של הכוכבים - דצמבר 5, 2021
- שלח לי: הגוזו לריפוי מתחיל עם אני - דצמבר 5, 2021
